<h1>ראבי"ה סימן ק"ב</h1>
<h2>דף לו:</h2>
דייסא גרידתא דברי הכל בורא מיני מזונות, ואם היא כעין חביץ קדרה שנתערב דגן עם הדבש רב יהודא אומר שהכל נהיה בדברו דדובשא עיקר ורב כהנא אמר בורא מיני מזונות דסמידא עיקר אמר רב יוסף נקוט דרב כהנא בידך דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות, ורבא נמי הדר אמר הכי. (לז:) האי ריהטא דמחוזא אע"ג דלא מפשי ביה קמחא מברכים עליו בורא מיני מזונות וכל שכן ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא דסמידא עיקר הוא. הכי פסק ר"ח וכל שכן כל שהוא מחמשת המינים בלא תערובות שמברך בורא מיני מזונות כדאידך דרב ושמואל ואע"ג דאיתותבו רב ושמואל לא איתותבו אלא באורז דסבירא להו דאפי' בעיניה לא מברך עליה בורא מיני מזונות [ואותבו] עלה מברייתא דמברך אאורז בורא מיני מזונות ונדחו דבריהם אבל בתערובת חמשת המינים לא נדחו דבריהם והלכתא כוותייהו ומברכים בורא מיני מזונות עכ"ל ר"ח. ומצאתי בכל הספרים [והלכתא] פת אורז ודוחן וכן מעשה קדירה [דידהו] לא מברך עליה[ו] בורא מיני מזונות דלא קיימא לן כר' יוחנן בן נורי. ויש שאמר ששיבוש הוא. ואני פרשתי בה דעתי בתשובות של ברכות בספר זה בסימן קמ"ח ושוב אחר זמן מצאתי סעד לדברי בתלמוד [ירושלמי]. ורבינו אלפסי כתב דאורז כד מבשל ליה מברך בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות והני מילי בדאיתיה לאורז בעיניה אבל על ידי תערובות לא דקיימא לן בהא כרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינים וכו'. ופת אורז דינו כמו אורז המבושל בעיניה. והלכתא מאכל וורימזלי"ש המבושלים מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג', וכך פשטיד"ש וקלשינ"ש דלא קבע סעודתייהו עלייהו לא הוא ולא אחריני, וכן כל כיוצא בזה, כמו שפירשתי בתשובה של ברכות. והיכא שנותנים קמח בקדירה כדי להדביק המינים שבקדירה ביחד [שקורין] באשכנז מלואיי"ר לא מברכים בורא מיני מזונות, כדאמרינן לקמן לגבי תבשיל דסילקא דשדו ביה קמחא דמברכים בורא פרי האדמה, וכן כל התבשילין שכענין הזה.
<h2>דף לז.</h2>
פסק בהלכות גדולות בדין אורז וכן מעשה קדירה [שלו] בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות והאי דקאמר ולא כלום למעוטי שאין צריך ברכה אחת מעין ג' דלא ממעטינן לקמן אלא ריחני שאין צריך ברכה לאחריו. וכן מסקינן בירושלמי אאורז ודוחן ומסיק כשהיה רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא"י חי העולמים. ולי נראה [דכי] היכי שמברכים לאחריו בורא נפשות רבות מברך לפניו שהכל נהיה בדברו, והכי סוגיא דכל פירקין, ומאן דאמר לגבי אורז לאחריו ולא כלום פליג נמי בלפניו דלא מברך בורא מיני מזונות. ומתוך פסקי רבותינו בינותי דסבירא להו דלעולם בורא מיני מזונות מברך עלייהו ולהכי איתותבו רב ושמואל, ואין הדעת נוטה לכך. והכוסס את החטה וכן אורז ודוחן מברך בורא פרי האדמה. ויש שפסק [דבדוחן] אפי' מבושל מברך עליה בורא פרי האדמה דאפי' ר' יוחנן בן נורי לא פליג אלא באורז, ואומר אני דבהא תליא אי איתותבו רב ושמואל או לא, כדפרישית לעיל. ואומר אני דאותן שקורין גריני"ץ ואכמל"א הם מה' מינים ומברך עליהם בורא מיני מזונות ואחריהם ברכה מעין ג'. ודוחן הוא הנקרא היר"ז באשכנז.
והא דתניא זה הכלל כל שהיא משבעת המינים רבן גמליאל אומר וכו' צריך לפרש ממין ז' של פירות, אבל בחטים ושעורים כולי עלמא מודו שמברך בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. וכן משמע לקמן היה אוכל תאנים וענבים, שמסיק פרט לכוסס את החטים דלא, והיינו לרבן גמליאל. והא דגרסינן בתוספתא כל שהוא ממין שבעה או מין דגן רבן גמליאל אומר שלש ברכות, היינו שעשה הדגן כמין קדרה. כך פירש רבינו שב"ט מנוחתו כבוד. ושיבולת שקורין גלינ"ש בלשון אשכנז דינם ככוסס החטה.
